סמכות בין בי"ד רבני לבימ"ש למשפחה

1.      בפני לבקשה לסילוק על הסף של תובענה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים.

2.      המבקש והמשיבה הינם בני זוג אשר נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1991 ולהם ארבעה ילדים משותפים.

3.      ביום 30/05/11 הגישה המשיבה את התובענה שבכותרת.

4.      בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגיש המבקש את הבקשה דנן בה ציין כי  הקדים והגיש  ביום 19/05/11 תביעת גירושין לבית הדין הרבני (להלן: "ביד"ר") אליה כרך את העניינים הנובעים מחיי הנישואין ובכלל זה- חלוקת רכוש הצדדים. לטענתו  תביעת הגירושין ממלאת אחר תנאי הכריכה ומשכך, לאור עיקרון הכבוד ההדדי בין הערכאות, על בית משפט זה  להימנע מלדון בתביעת המשיבה. המבקש מציין גם כי ביד"ר קבע מועד דיון ראשון בתביעת הגירושין ליום 06/07/11 וצירף את ההזמנה לדיון כנספח לבקשתו.

5.      המשיבה טוענת בתגובתה כי דין הבקשה להידחות וכי סמכות הדיון נתונה לבית משפט זה. המשיבה מפנה לבקשה ליישוב סכסוך אותה הגישה לבית משפט זה עוד ביום 14/07/10 וטוענת כי אין בכוחה של תביעת הגירושין שהגיש המבקש לאחר מכן, כדי להקנות סמכות לביד"ר בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין. המשיבה סומכת ידה על החלטתי מיום 15/05/11 שניתנה לאור הודעת יחידת הסיוע על כשלון הליך הגישור בין הצדדים, בה כתבתי כי עליה להגיש תובענה שלושים יום, שאם לא כן, תימחק הבקשה.

6.      המבקש, שהתייחס בכתב הבקשה לבקשה ליישוב סכסוך, מפנה להלכה שנקבעה בבג"צ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, תק-על 2009 (2) 4 (להלן: "הלכת פלונית") לפיה על מנת שבקשה ליישוב סכסוך תקנה סמכות לבית משפט זה, על מגיש הבקשה להראות כי היה תם לב בהגשתה. לטענתו, המשיבה פעלה בחוסר תום לב בהליך הגישור שהתנהל ביחידת הסיוע ועשתה שימוש ציני בהליך על מנת להיערך להגשת התובענה דנן; כך לדבריו המשיבה העלימה ממנו את דבר קיומה של החלטתי מיום 15/05/11 לפיה עליה להגיש תובענה בתוך שלושים יום והדבר נודע לו רק לאחר עיון בכתב תביעתה. כן לדבריו, במסגרת הליך הגישור המשיבה הירבתה לדחות ולבטל את הפגישות שנקבעו, דבר המעיד על רצונה לנצל את ההליך למטרותיה היא  במקום לנסות וליישב עימו את הסכסוך.

7.      עוד טוען המבקש כי לאור העובדה שהליך הגישור "דשדש" כלשונו חודשים רבים עד שהסתיים בכישלון בתחילת חודש אפריל 2011, היה משוכנע כי תמה בזאת מעורבות בית המשפט במערכת היחסים שבין הצדדים.

8.      המבקש מוסיף כי לא זו בלבד שלא סירב לשתף פעולה בהליך הגישור אלא ההיפך- דאג ליזום מהלכים במסגרת ההליך והיה נכון לויתורים מרחיקי לכת על מנת להגיע להסכמות עם המשיבה.

9.      בתגובתה לבקשה, מציינת המשיבה כי בין הצדדים נערכו למעלה מעשר ישיבות פישור מחודש ספטמבר 2010 עד חודש אפריל 2011 . לדבריה, משהליך הגישור לא צלח ולאור החלטתי מיום 15/05/11 ועל פיה, הגישה את התובענה דנן בתוך פרק הזמן של שלושים יום שנקצב לה  וכן הגישה תביעת מזונות.

10.  המשיבה אף היא מפנה להלכה שנקבע בבג"צ פלונית הנזכר לעיל, ברם טוענת כי בקשתה ליישוב סכסוך אינה נופלת כדי החריגים שנקבעו שם ואשר בהתקיימם- לא תיחשב בקשה כזו כמקנה סמכות לבית המשפט עם הגשתה; כך היא טוענת כי  התייצבה לכל הפגישות שנקבעו לצדדים ביחידת הסיוע בנפש חפצה ולא דחתה את הפגישות שנקבעו. לדבריה, הדחיות היחידות בישיבות שנקבעו היו בעטיה של מחלת המבקש אשר בקש מפעם לפעם לדחותן עקב כך.

11.  בשולי תגובתה טוענת המשיבה כי תביעת הגירושין שהגיש המבקש לביד"ר אינה כנה וכי נעשתה מטעמים טקטיים.

דיון

12.  לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על מצורפיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

13.  ההתנהלות הדיונית בענייננו הינה כדלקמן: תחילה הגישה המשיבה בקשה ליישוב סכסוך לבית משפט זה ; לאחר כשלון הליך הגישור הגיש המבקש תביעת גירושין לביד"ר ולאחר מכן , בתוך התקופה של 30 יום שהוקצבו לה להגיש תובענה כאמור בהחלטתי מיום 15/05/11,  הגישה המשיבה את תביעתה דנן.

14.  תקנה 258 כ' (ג)  לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") קובעת:

"(ג) הגשת בקשה ליישוב סכסוך תיחשב כהגשת תובענה נגד בן הזוג האחר בכל העניינים המפורטים בתקנה 258ז(1) עד (3), ובלבד שהעניין נובע מהקשר ביניהם כבני זוג".

תקנה 258 כא' לתקסד"א קובעת:

" (א) סירב בן הזוג האחר להופיע בפני יחידת הסיוע ונמסרה על כך הודעה בכתב לפי סעיף 5(ג) לחוק או פגה תקופת עיכוב ההליכים, לפי תקנה 258יט(ג), יורה בית המשפט על חידוש ההליכים בפניו; היתה ההפניה ליחידת הסיוע על פי בקשה ליישוב סכסוך, יורה בית המשפט לבן הזוג שהגיש את הבקשה להגיש כתב תביעה כאמור בתקנה 258ז, בתוך שלושים ימים.

 (ב). הוגש לבית המשפט כתב תביעה כאמור יראו אותו כאילו הוגש במועד הגשת הבקשה ליישוב הסכסוך;לא הוגש כתב תביעה - תימחק הבקשה".